כשתמונה מהאלבום הופכת לכלי טיפולי

כולנו מצלמים. מהטלפון ועד המצלמה, אנחנו לוכדים רגעים חופשות, אירועים משפחתיים, או סתם יום יום. התמונה הופכת לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, משמשת כמזכרת, כדרך לשתף, או סתם לתיעוד מהיר כלי לשמור ולהיזכר. אבל האם ידעתם שלפעמים, דווקא התמונה שנמצאת כבר בטלפון או באלבום, יכולה להפוך לכלי עוצמתי לגילויים פנימיים וצמיחה אישית?
בואו נדבר על המעבר הזה – איך תמונה שנוצרה במקור לתיעוד או לזיכרון, מקבלת משמעות חדשה וחשובה כשהיא נכנסת למרחב הטיפולי של פוטו-תרפיה.

התמונה באלבום: זיכרון, תיעוד, שיתוף

כשאתם מתבוננים בתמונה שכבר קיימת אצלכם, תמונה מהעבר הרחוק באלבום משפחתי, או תמונה שצילמתם אתמול בטלפון, הכוונה המקורית שלה היא לרוב חיצונית: לשמר אירוע, לתעד רגע שחלף, או לחלוק חוויה עם אחרים. היא מזכירה לכם היכן הייתם, עם מי, ומה התרחש. זהו יומן ויזואלי של החיים שלנו, בעל ערך עצום וקסם משלו, והוא מעשיר את הזיכרונות האישיים והקולקטיביים שלנו.
אבל המהות של תמונה זו, בשימוש היומיומי שלה, היא בדרך כלל לתעד את מה שמחוץ לנו. היא שם, קיימת, ואנחנו מסתכלים עליה כדי להיזכר, לחייך או לשתף.

התמונה בטיפול: מראה פנימית, כלי להבנה וצמיחה

בפוטותרפיה, אותה תמונה בדיוק, זו מהאלבום, מהטלפון או כל דימוי שנגע בכם, מקבלת תפקיד חדש. היא משמשת ככלי וכמראה לתוך עולמכם הפנימי. הכוח שלה טמון לאו דווקא באופן שבו נוצרה או ביופיה האסתטי, אלא בתהליך ההתבוננות, הפרשנות וביטוי הרגשות שהיא מעוררת. כאן, הפוקוס עובר מהתוכן החיצוני של התמונה אל החוויה הפנימית שנוצרת סביבה, ובעיקר אחר כך, בשיח המשותף בחדר הטיפולים.

תארו לעצמכם מצב שבו אנחנו יושבים יחד, ואתם מביאים תמונה ספציפית. זו יכולה להיות תמונה שצילמתם מזמן, או תמונה שראיתם וריגשה אתכם. אני לא מבקש מכם לצלם משהו חדש ספציפית לטיפול, כי המטרה היא להשתמש במה שכבר קיים אצלכם, במה שמרגיש לכם נכון ונגיש מתוך עולמכם האישי.

ההבדל טמון בכמה נקודות מרכזיות:

התמונה כטריגר לרגש ושיח: בפוטותרפיה, כל תמונה, בין אם צילמתם אותה מתוך כיף, לתיעוד או בגלל שהיא פשוט "קפצה" לכם לעין, הופכת לנקודת פתיחה. היא משמשת כזרז לתובנות, לרגשות ולזיכרונות. אנחנו מתבוננים בה יחד, ואתם משתפים מה היא מעלה בכם, אילו אסוציאציות היא יוצרת ואיזה סיפור היא מספרת על עולמכם הפנימי, ושם אני נכנס איתכם לתהליך הפוטותרפי.
התבוננות פנימה, לא ביקורת חיצונית: בטיפול, התמונה הופכת למראה שדרכה אתם יכולים לזהות דפוסים, אמונות ורגשות שאולי היו חבויים. אנחנו לא שופטים את איכות הצילום או את יופיו, אלא את המשמעות העמוקה שהוא נושא עבורכם. זה מאפשר דיאלוג שאינו תלוי רק במילים, ומסייע לכם לגשת לעולמות רגשיים מורכבים בדרך עדינה ובטוחה.
שליטה מלאה בידיים שלכם: אתם אלו שמחליטים אילו תמונות להביא, מה לשתף, ועד כמה עמוק תרצו לצלול. אני כאן כדי ללוות אתכם, להאיר זוויות חדשות ולעזור לכם לפענח את המסרים שהתמונות שלכם מביאות, אך התהליך כולו מונחה על פי הקצב שלכם.

למה זה חשוב עבורכם?

ההבנה הזו משנה את כללי המשחק. היא הופכת את האוסף הוויזואלי האישי שלכם, כל תמונה שצילמתם אי פעם או שנגעה בכם יכולה לשמש ככלי עוצמתי לגילוי עצמי שלכם, הבנה רגשית וצמיחה אישית. בפוטו-תרפיה, אתם לא צריכים להיות צלמים, אלא פשוט להיות מוכנים לתת לתמונות לדבר אליכם, ולעצמכם, בלי שום צורך לבצע שעורי בית  בצילום.

אני מאמין שדרך התבוננות משותפת ורגישה בתמונות שכבר קיימות בחייכם, כל אחד יכול למצוא דרכים חדשות להבין את עצמו טוב יותר, להתמודד עם קשיים ולצמוח.